מקורו של צמח החינה לא ידוע במדויק. יש הטוענים כי השימוש בו החל בהודו ובאיראן עוד בזמן שקראו לה פרס, משם הופץ למזרח התיכון. אחרים יטענו כי השימוש בחינה החל במזרח התיכון ואז התפרש להודו במאה ה-21 ,ובד בבד מצא את דרכו לאירופה, לסין וליפן. אחרים טוענים כי השימוש בחינה החל בצפון אפריקה ומשם הגיע לדרום אסיה ולאירופה.
כך או כך, השימוש בחינה הוא עתיק יומין, ועיסת החינה ידועה זה אלפי שנים במדינות צפון אפריקה כסממן צבע וכן שהייתה בשימוש הבבלים, האשורים, השומרונים והכנענים. גם הפרעונים חיבבו מאוד את החינה, והיא הייתה מאוד פופולרית במצרים העתיקה, שם שימשה לטיפול רפואי וקוסמטי. מסופר שקליאופטרה צבעה את שיערה בחינה ואף צבעה את שפתיה וציפורניה. בעת העתיקה גם גברים נהגו לצבוע את שיער ראשם וזקנם. בנוסף, היה נהוג לצבוע רעמות וזנבות של סוסים. ארכיאולוגים גילו כי המצרים עיטרו את ידי המתים בחינה לפני שנחנטו. הסברה היא שהמצרים הקדמוניים ראו בעיטורי החינה כסמלי הגנה מפני רוע ובעיטורים שילבו הבעת משאלות.
בכתובים רומיים מצוין כי היהודים בתקופת הולדת ישו היו משתמשים בחינה; בהודו ובסרי לנקה מצאו ציורי מערות שנצבעו בחינה, והצבע שרד במשך שנים רבות. במזרח אסיה מרבים להשתמש בחינה לצביעת שיער הראש, הזקן, כפות הידיים והציפורניים; ובעמים נוספים נהגו להשתמש בחינה לצביעת בדים ועורות. מאז סוף המאה ה-21 התפשט השימוש בעץ כופר לאירופה כצבע לשיער. פרחי הכופר שימשו להכנת בושם ולהכנת משחה שנקראה משחה קפריסאית. מומיות שנחשפו בטורקיה והמתוארכות לאלף ה-7 לפנה"ס מעידות על שימוש בחינה לעיטור הידיים כאות תודה והערכה לאלת הפריון המקומית. אומנות עיטור הגוף בחינה תארו בהם גם סצנות דתיות, ומשאת נפש לקראת עולם הנצח.
שימושים רפואיים וקוסמטיים בחינה היו פופולריים בקרב הינדים, סיקים, יהודים, מוסלמים, נוצרים, עובדי אלילים. בתרבות ההינדית עיטרו את גופה של הכלה כמתת לבעלה. כיום, נוהג זה הפך לפופולרי בקרב התרבויות המערביות המשתמשות בה לקישוט ולעיטור הגוף. החינה נוטלת חלק באירועים המרכזיים בחייו של האדם, כגון אירוסים, חתונות, ברית, הריון, לידה, היום האחרון של צום הרמדאן, ואף בטקסי גירוש של שדים ורוחות
הכופר הלבן הובא לארץ ישראל ממצרים בימי בית ראשון וגדלו אותו ב "כרמים"באזור עין גדי
איזור עין גדי ידוע בשפעת מעינותיו ובטמפרטורה החמה השוררת בו רוב ימות השנה, לפיכך הוא נבחר כבית הגידול היאה ביותר לגדל בו את שיח הכופר
"אשכל הכופר דודי לי בכרמי עין גדי" (שיר השירים א', פסוק י"ד)
האהובה משווה את שלמה לאשכול הכופר ומזמינה אותו לתנות איתה אהבה במטעי הכופר של עין גדי: "לך דודינצא השדה נלינה בכפרים"(שם ז', יב) . ל"כפרים" היא צורת הרבים של כופר.. בעונה שהשיח נמצא בעיצומה של הפריחה. ומי שלא הריח את ריח הפריחה העדין והמשכר שלפרחי הכופר, לא הריח ריח של בושם טוב מימיו..
"כְּפָרִים עם נרדים נרד וכרכֹּם, קָנֶה וקִנָּמון עם כל ראשי בשמים" (שיר השירים ד, יג).
שיח הכופר נחשב לשיח בשמים, פריותיו בעלי מראה מושך ועדין, אשכולות של פרחים צפופים בגוונים של וורוד סגלגל עד אדום, לבן וצהוב (תלוי בזן)
"הורד והכופר והקטף והלוטם" (משנה. שביעית פ"ז, מ"ו)
במשנה נמנה הכופר עם צמחי הבושם הגדלים בארץ:. ייחסו לכופר גם סגולות רפואיות. מהעלים המומסים בשמן הכינו שמן, הקרוי בסורית "משחא דכופרא" שצוין בתלמוד כתרופה נגד "צמיכתא" – מחלת דרכי השתן (גיטין ס"ט, ע"ב).
הרבה שואלות אותי אם חינה נחשבת כ"חוצץ" בטבילה במקווה, אז: על צביעת השערות, הידיים והפנים בשולחן ערוך "צבע שצובעות נשים על פניהן וידיהן ושְׂער ראשן, אינו חוצץ וכןמי שהוא צַבָּע וידיו צבועות, אינו חוצץ".(קצח, יז)
משמעות המונח "חינה" מּוכרת לנו מן השפה הארמית שּבּה הוא מתפרש כחן, נוי ויופי.
המלה "חינה" מציינת את הקשר בין הכלה לבורא עולם ומורכבת מראשי תיבות המציינות את שלוש המצוות שהכלה מחויבת בהן: חלה, נידה, הדלקת הנר. האות י' היא האות התחילית בצירוף שמו של בורא עולם.חלק מקשרים את האות י לברכה ל ילדים
התקדשות: "התקדשות" שורש ק.ד.ש. באה מהמילה "קדושה" ההפך מחול.. ומשמעותה: היטהרות, התכוננות, היהפכות לקדוש. זוהי פעולה - כגון טקס או הכרזה - שבאמצעותה דבר שהיה חוֹל נעשה קודש
